דף הבית לקוחות החברה מאמרים צור קשר
בין "הימים" - חלופת מכתבים מאמרים

בין "הימים" - חלופת מכתבים

 

המראות, הצלילים, החוויות, התנסויות, התחושות, הצלליות והמפגשים עם הסביבה יוצרים לכל אחד מאתנו עולם ייחודי ואישי. בעולם זה הבחירות וההחלטות שלנו מלווים אותנו כ"צל" של עצמנו, לכל מקום שאנו הולכים הוא עמנו ומשתנה בהתאם ל"זווית השמש" – מקור האור, ההנאה והסיפוק העצמי שלנו. כמו השמש, כך גם בחיים התעסוקתיים לצד הקביעות, המחזוריות והביטחון שהם משמעותיים לנו. ישנם שינויים חלקם איטיים, אשר אנו מסתגלים להם בהדרגה וישנם כאלה מפתיעים ומהירים הדורשים התמודדות חדשה. אתגרי התמודדות לא פעם מעלים מחשבות, שאלות, תהיות וספקות למשל, לאן פני מועדות ? איך אני מתנהל בעולם זה ? מה עשיתי עד היום ? מה הנחה אותי ? ועוד.

בעזרת חליפת המכתבים בין דני ונעם, מוצגות סוגיות, תהיות ומחשבות שונות שעולות בתהליכי ליווי וייעוץ. דני ונעם הם שמות בדויים, לא מכירים זה את זה ולא נפגשו זה עם זה.

 

  --------------------------------------------------------------------------------------------------- 

אוקטובר 2006

לדני שלום רב, 

אני יודע שזוהי הפתעה לקבל בימים אלו מכתב ולא דואר אלקטרוני כמקובל בנינו בשנים האחרונות. אך אחרי השיחה שלנו אמש עולות בראשי מחשבות לגבי הדרך שכל אחד מאתנו עשה בשנים האחרונות. מחשבות אלו מנקרות בראשי כבר כמה חודשים, אם לא יותר.

החלטתי לקפוץ לחוף הים ולהקדיש זמן למחשבות אלו ולשתף אותך בהם. אני מתנצל מראש על הנייר אך זה מה שמצאתי במשרד.

אנחנו מכירים כבר שנים, עוד מתחילת הדרך שלנו כאנשים העומדים על דעתם.

אני זוכר את אחת השיחות שהיו לנו עם אביך כאשר התלבטנו מה לומדים. הוא אמר לנו: " לא חשוב מה תלמדו העיקר שיהיה מקצוע מכובד, בטוח שניתן להתקדם בו ולפתח קריירה."

כשאני מסתכל עלינו, אני רואה שאתה דני פנית לדרך שנראתה לסביבה ברורה - תלמד רפואה, מקצוע העובר ב"ירושה" במשפחה. לא אכזבת ופנית לתחום זה. מה אתה חושב ? האם הוא עונה על המאפיינים שאבא שלך ציין ? האם זה חשוב היום בכלל ולך באופן

אישי ? ואני ? אתה זוכר ?!

התלבטתי שנים מה אני רוצה לעשות, התחלתי ללמוד מדעי המחשב מקצוע העונה על ציפיות ההורים, מבטיח רבות ולרוב מאפשר יצירת בסיס כלכלי איתן. אולם כל זה לא השאיר אותי בלימודים ליותר משנה. החלטתי שאני עוזב ולומד משפטים, אחרי סמסטר עזבתי ולקחתי חופש מהצורך להחליט מה ללמוד. נכנסתי לעבוד במשרד פרסום (היה לי מזל) ואחרי כמה חודשים התחלתי ללמוד כלכלה ושיווק. עבדתי במגוון תפקידים בתחום ועברתי בין כמה משרדים, צברתי ניסיון בתחום המדיה. לפני חמש שנים הרגשתי, שאני "נחנק" אני חייב לעשות שינוי ובעידוד של הסובבים נתתי לעצמי מתנה לגיל 40 - את האומץ לפתוח משרד פרסום. הבחירה לא אכזבה אותי ואני לא מתלונן- יש פרנסה, עניין ואתגרים מקצועיים. אך אני שוב מרגיש שמתחיל להיגמר לי האוויר ואני שואל את עצמי – למה? הרי זה מה שרציתי? מה עוד אני יכול לעשות ? לאן אני רוצה להמשיך הלאה ?

האם לא לזה התכוון אבא שלך שדיבר על לפתח קריירה ? האם המקצועות המכובדים של אז- בימים בהם היינו צעירים הם המקצועות המכובדים של היום ? בעיני מי זה צריך להיות מכובד ?

מה זה בכלל קריירה ? איך מפתחים אותה ? מה אני צריך היום כדי להתפתח בעולם העשייה של המחר ?

אני יודע שהצפתי אותך בשאלות, שאין לי עליהם תשובות. אך כמו שאני מכיר אותנו – אנחנו נדון בהן בהמשך. בינתיים קצת חומר למחשבה. אני חייב לרוץ יש לי פגישה.

להתראות,

נעם

 

  --------------------------------------------------------------------------------------------------------------

 


  אוקטובר 2006

לנעם חברי משכבר הימים,

 

תמיד היית הפילוסוף שבינינו. כל פעם מחדש אני מתפעל מהעוז שלך לא לתת לחיים לעבור על ידך. אני יודע כמה רצון, כוח ותעוזה צריך כדי לעשות את השינויים, גם אם לצופים מהצד הם נראים "קטנים" יחסית. אני לא פעם חשבתי מה הייתי עושה אם הייתי צריך להיות במקומך, להחליט לאן ממשיכים. כשהתחלתי הכל נראה ברור ובהיר - לימודים, התמחות, עבודה במרכז רפואי והתקדמות איטית הלאה וקדימה. היום המציאות השתנתה, גם בעולם זה – הדברים השתנו והם נעשים קצת יותר דומים לסיפורים שלך.

בדבריך החזרת אותי שנים אחורה והעלית שאלה עכשווית מה עם העתיד ? מה עם הקריירה שלנו ? שאלות כבדות משקל, אין לי תשובה עליהם. אני יודע מאיפה אנחנו באים , איפה אנחנו עכשיו אז בוא נתחיל.... נחזור לעבר ולאבא שלי.

אבא שלי – כמו בחייו המקצועיים אמר ועשה פיתח קריירה. כמו שאני מכיר אותו הוא התכוון בהתאם לתפיסה הרווחת בזמנו ש"נפתח קריירה" - נבחר את אותם עיסוקים ומקצועות שבהן מסלול ההתקדמות המקצועית ברור ומוגדר מראש, מאופיין לרוב בקידום פורמלי והירארכי בארגון. לרוב, קידום לתפקידי ניהול אשר מזכים בהשפעה, תגמולים, בטחון תעסוקתי ומעוררים הערכה בעיני הסביבה. לאור תפיסה זו, המקצוע הקלאסי שבחרתי – הרפואה עונה על פניו על מאפיינים אלו. כמו שכתבתי בהתחלה, המציאות של היום שונה . אם בעבר בבית חולים היו הכשרות מסודרות, הוותק היה אחד המרכיבים העיקריים בקידום והאחראיות על הקידום היה בעיקר על הארגון. היום אני אחראי על קידום הקריירה שלי בארגון בו אני עובד ובתחום בכלל, השייכות לארגון מבטיח לי בטחון תעסוקתי זמני.

כן, הארגון מציע לי דרכים להתקדם ולהתפתח בו מבחינה מקצועית ואישית. אך אני כמו תמיד, יכול לנצל את ההזדמנות, לוותר עליה ולחפש אותה במקומות חדשים, רמת המחויבות שלי להישאר בארגון השתנתה. אני לא פעם חושב, האם זה כדאי לי ?

אתה זוכר, אני שומר חלקי כתבות או ציטוטים שתופסים לי את העין. לפני שנים באחד המאמרים שעסקו בנושא הקריירה, התייחסו להגדרות של המושג. אחת ההגדרות היתה של Hall (1976) מספרו Careers in Organizations:

"רצף של עמדות והתנהגויות לאורך חיי הפרט, הקשורות להתנסויות ופעילויות בתחום העבודה שלו". עוד נאמר "שעל פי הגדרה זו הקריירה היא תהליך המאגד בתוכו את כל ההתנסויות המשמעותיות של הפרט במעברים תוך ובין תפקידים, והפעולות וההתנהגויות הקשורות בהתנסויות אלו."

הגדרה זו ודומות לה, מאפשרות לכלול דפוסי התפתחות שונים במציאות הארגונית תחת המושג "קריירה" : מעברים בין תפקידים, מעברים תוך תפקידים, מעברים פנים וחוץ ארגוניים, ואף דפוסי העסקה חדשים כמו עבודה בבית ומהבית, עבודה זמנית וכיוצא בזה.

כמו כן, לפי תפיסה זו הקריירה משלבת בין הפן האובייקטיבי (התנועה בין התפקידים וכו') לבין הפן הסובייקטיבי ( השאיפות, הצרכים, ההחלטות, שביעות הרצון וכו'). כל התנסויות בקריירה הנן משמעותיות אך לא בהכרח שכולן חיוביות ומספקות: ישנן התנסויות חשובות הכרוכות בויתורים, תסכולים וחוסר הצלחות".

כשאני קורא הגדרה זו, אני מרגיש שהיא בהחלט מתארת את התהליך בו אני התפתחתי בעולם העשייה ופיתחתי קריירה. אך זה לא סוף הסיפור, כי כנראה זה לא מספיק למציאות המשתנה. הם הזכירו מושג נוסף אשר טבע Hall (1996) בעצמו הוא ה"קריירה הפרוטיאנית".

" קריירה פרוטיאנית - קריירה בה הכוח המניע הוא האדם, לא הארגון, ואשר הפרט "יממציא" אותה מחדש מזמן לזמן, במקביל לשינויים המתרחשים בו ובסביבתו ".
הם ציינו ש"המעבר מעולם ארגוני ישן, שפעל בסביבה שהדרישות בה היו יציבות יחסית והמטרה בקריירה הייתה להשיג יציבות תעסוקתית ואפשרות להעסקה לטווח ארוך, לעולם ארגוני חדש הפועל בסביבה עסקית משתנה, גלובלית, נתונה ללחצים בינלאומיים משפיע על הדרכים לממש את הקריירה ועל הציפיות ההדדיות של המועסק מהארגון וההפך. הארגון יוכל לצייד את העובדים בו בכישורים אשר יעזרו להם בעיסוקם בעתיד ולא בהכרח יציע העסקה לטווח ארוך. המועסקים מחויבים לקריירה האישית שלהם יותר מאשר מחויבים ונאמנים לארגון, בארגון הם רוכשים מיומנויות וכישורים משמעותיים להמשך דרכם. רק התאמה בין צרכי הארגון ומטרותיו לבין צרכי המועסק ומטרותיו יביאו לתחושת שביעות רצון ומחויבות של שני הצדדים."

לטענתו של Hall, העובד העתידי יצטרך לאמץ יכולות (Competencies) של הסתגלות וכישורים לשינוי מהיר. לא רק שייתכנו סוגים חדשים ולא ידועים של קריירות, אלא צפוי שהפרט (אולי כבר לא "עובד" במובן הישן של המילה) יהיה בעל קריירות אחדות הן ברצף והן במקביל.
בעולם הארגוני הישן יש דרך אחת בלבד להצלחה – הדרך במעלה הסולם הארגוני, עשיית כסף רב במקביל לקידום - ההצלחה הוורטיקלית.

בעולם הארגוני החדש, בקריירה הפרוטיאנית קיימות דרכים רבות ומגוונות להשגת הצלחה - ההצלחה הפסיכולוגית. ההצלחה הפסיכולוגית היא אותה תחושת גאווה וערך עצמי הנובעת מהשגת מטרות חשובות בחיים: הישגים אישיים, אושר משפחתי, שלווה פנימית וכו'. כל אדם יכול לבחור לעצמו את הנתיב המועדף והמתאים לו ביותר על מנת להגיע לתחושות אלו. הגורם המשמעותי הוא ההיבט הסובייקטיבי ולא החיצוני, הסיפוק הפנימי ולא בהכרח התגמול הנראה. על פי תפישת עולם זו עובר המוקד מהקריירה הארגונית לקריירה האישית, מה שמחייב את הפרט ללמוד לנהל אותה בעצמו."

 

החלק הזה כבר מציב בפני אתגרים חדשים. העולם שלנו זה אותו עולם חדש אשר משתנה לעיתים קרובות ואנחנו מצד אחד רצים כדי להדביק את השינויים ולהסתגל אליהם ומצד שני מחפשים את אותן נקודות אחיזה שיאפשרו לנו לחוש מידה של שליטה ובטחון בו. מהן אותן נקודות אחיזה ?

כן נועם, העבר יכול לעזור לנו ללמוד על עצמנו, מה חשוב לנו, מה רכשנו, מה לקחנו, מה השארנו מאחור מרצון או מצורך, איך עברנו שינויים ועוד. ההווה הוא נקודת "מנוחה זמנית" לקראת העתיד בו אנו עורכים את חשבון הנפש, מתכוננים ומתכננים את העתיד והעתיד - הוא המטרה שלנו ורק אנחנו יכולים לעצב אותו ולהשפיע על משמעותו עבורנו.

איך אנחנו רואים את העתיד האישי ? מה אנחנו צריכים על מנת להצליח במימוש המטרות?

בנימה זו, אני אסיים , כבר לילה כאן בחצי השני של כדור הארץ,

מצפה למכתב הבא,

דני

 

_____________________________________________________________


 

נובמבר ‏2006

הי דני ,

ידעתי שאני יכול לסמוך עליך, שתהיה עבורי חבר למסע – מסע לעבר, לעתיד ובעיקר להווה. כשקראתי את מכתבך, הבנתי כמה כוחות ומשאבים אני משקיע בשמירה על תחושת ההצלחה בתחומים השונים בחיים, ובעיקר על ניסיון מתמשך למצוא איזון בין תחומים שונים ולשמור עליו לאורך זמן. נכון - התחושה של האיזון היא זמנית ונכונה לתקופת חיים מסוימת., המשקלות של התחומים השונים משתנים ובכל פעם מחדש אני צריך להחליט איך אני משיג את תחושת האיזון והשלמה. זוהי כנראה משימת חיי – לזהות את המקורות שמאפשרים לי לאזן בין התחומים השונים ולשמור על תחושת גאווה וערך עצמי באותם תחומים משמעותיים לי . מידת המשמעות והחשיבות של כל אחד מהתחומים משתנה, ישנן תקופות שבהם המוקד המשפחתי הוא המוקד המרכזי, באחרות אני נמצא במרכז, העשייה שלי ועוד. היום ברור לי שאני מתמקד בעשייה שלי בעולם העבודה, לא רק כזו המספקת פרנסה בצידה ( חשוב מאוד!!!!!!), אלא גם כזו אשר תהיה לי משמעותית – זהו מוקד מאד משמעותי לי. אני תוהה מדוע דווקא עכשיו התעוררו שאלות אלו בעוצמה חזקה? אולי אמצע החיים, עייפות ממה שעשיתי עד היום ולגיטימציה ובטחון להסתכל בעיניים פקוחות על החיים ולשאול שאלות נוקבות. ואולי אני רואה את ההורים שהתבגרו כמראה אפשרית לעתיד, את החברים שלא הספיקו לעשות מה שרצו ומצד שני הילדים שמתבגרים, שואלים שאלות ומציבים מראה נוספת.

אתה בטח קורא שורות אלו ואומר לעצמך – " נו זה ברור, זה בא מהבית". אני לא מתכחש, הורי עבדו שנים רבות במסגרות משמעותיות ויוקרתיות בחברה. עבורם השייכות למסגרות אלו, היוותה מקור לגאווה וערך עצמי. אני זוכר שהם אמרו לי – "יותר חשוב שתעבוד במקום בטוח, יציב ומשמעותי לסביבה מאשר מה אתה תעשה בו." הם הצליחו במשימתם ויצאו לפנסיה אחרי שנות עבודה רבות. ואני? כמו תמיד לא מקשיב להם. אני מפתח זהות תעסוקתית עצמאית שאינה תלויה בארגון זה או אחר. בחירה שמתאימה למציאות עכשווית. דרך חיים המציבה בפני אתגרים רבים ותמידיים ואני זקוק להם. הכניסה ל"שגרה" גורמת לי תחושת אי נוחות, אני מחפש את הגיוון. כשאני כותב שורות אלו, אני חושב לעצמי האם הגיוון חייב לכלול שינוי רדיקאלי בעבודה? הרי אני אוהב את עולם התוכן בו אני עוסק, את האנשים סביבי, את תחושת היצירה והעשייה. נכון כמו כל מקום בעולם, יש חלקים שהייתי מוותר עליהם אז אולי... אני באמת אוותר עליהם ואעביר את האחריות ביצוע למנהל במשרד. השינוי הזה יפנה לי את הזמן ( הממשי והפנימי) לעסוק באותם תחומים שמעניינים ומאתגרים אותי. ההתחדשות יכולה להיות מהבניה החדשה של סביבת העבודה, שינוי בחלוקת התפקידים ושימת לב מחודשת לתחומים שזנחתי שהם חלק ממני כמו, נגינה, צלילה וכמובן... כתיבה. אולי אממש את החלום הישן שלי לכתוב סיפורים.

איך בכלל מעיזים להתקרב לאותו חלום? להתחיל ולממש אותו?

אני מרגיש שהתחושה והידיעה הפנימית שאני נמצא בעולם שאני אוהב, שנכון לי מהווה עבורי עוגן המעניק בטחון ויציבות מול השינויים מסביב. אני משנה ומשתנה, אבל קיים ציר מרכזי ממנו נמתחים חוטים עדינים, גמישים ובלתי נראים אשר מאפשרים לי טווח שינוי. מתי מתחדשים? כשהחוטים מתבלים ומחליפים אותם ולעיתים כאשר נקרעים. האם קיים ציר מרכזי אחד? אולי הצירים מתחלפים? אולי כל הצירים קיימים כל הזמן ומה שמשתנה זוהי נקודת המבט שלי עליהם? אם כך, אז אני יכול להחליט איך להסתכל, מה לצבוע, להאיר כמובן גם בהקשר וביחס למה שקורה בסביבה. אם מחשבה שמעט מרגיעה את הפחדים שלי אני פורש לישון ומחכה לשמוע ממך.

 

 

להתראות ולהשתמע בקרוב,

נעם.

______________________________________________________________

דצמבר 2006

לנעם ידידי,

 

החיים מלאים הפתעות. מי היה מאמין שלפני חמש שנים, היית חושב לרגע לחזור לאהבתך הגדולה – הכתיבה ולתת לה מרחב מחייה. הרי לא היית רחוק ממנה כל הזמן. היא "ריחפה" בעבודה ומדי פעם חטאת בה באירועים מיוחדים. אתה היום יכול להחליט כמה , איך ומתי לתת לה ביטוי. והרי היא לא הדבר העיקרי והבלעדי על פיו אתה מוערך בעולם. נראה לי שמצאת עוד ציר ממנו יוצאים חוטים המאפשרים התפתחות והתחדשות אישית וסביר להניח שהחוטים של הצירים הפנימיים שלך משתלבים אלו באלו ויוצרים את העולם שלך והעולם סביבך.

אתה דברת על עוגן "הייעוד", התחושה שאני נמצא במקום אליו אני שייך כעוגן המעניק תחושת בטחון. קצת "הסטוריה"... בתחילת שנות השישים והשבעים זיהה שיין ( Schein), חמישה מוקדי כוח המניעים ומכוונים את התנהלות בקריירה. הוא טבע את המושג "עוגני קריירה". על פי ראייתו, עוגנים אלו מתפתחים ומתגבשים במהלך חיי העבודה. הם מעין מנגנון כוונון פנימי המוגדר כמכלול השאיפות, הערכים והתפישות העצמיות המנחים את הפרט, ואשר משפיעים על הבחירות השונות. העוגנים עליהם הוא דבר הם:
עוגן הביטחון - תחושת הביטחון והזהות האישית ששואבים מהארגון.
עוגן ניהולי – הצורך להיות משמעותיים בסביבה, בעלי יכולת השפעה גבוהה ובעמדה מרכזית .

עוגן ההתמחות המקצועית - הכוח המדריך בקריירה הוא הידע הרחב והעמוק בתחום והניסיון בו..

עוגן היזמי יצירתי - אנשים אשר "לא קופאים על השמרים", רואים בסביבה את ההזדמנות ואת המקום ליצור דברים חדשים.

עוגן האוטונומיה – חיפוש אחר תחושת החופש והגמישות בעיסוק.

לאור השינויים שחלו במהלך השנים הוא הוסיף בשנות השמונים שלושה מוקדי הנעה נוספים:

עוגן השירות – אנשים המונעים על ידי הצורך בעשייה בעלת משמעות חברתית, שירות לזולת.

עוגן האתגר – אנשים המונעים על ידי הצורך להתמודד עם משימות הנתפסות לעיתים כבלתי אפשריות ודורשות לקיחת סיכונים.

עוגן סגנון החיים - לפרטים המונעים על ידי עוגן זה יש צורך בשילוב בין חיי העבודה לחיי המשפחה. כלומר, החלטות הקריירה שלהם אינן מושפעות מאילוצי שוק העבודה בלבד, אלא גם מהתנאים במערך המשפחתי.

השאלה המתבקשת.. אלו עוגני קריירה אופייניים לי? הרי לכולנו יש מספר עוגני קריירה אשר מנחים אותנו לאורך החיים. המשקל של כל אחד מהם משתנה בתקופות שונות ועל כן אנו מרגישים שאנחנו רוצים לעשות שינוי. הדומיננטיות של כל אחד מעוגנים משפיע גם על היכולת שלנו להסתגל לשינויים שונים בסביבה, לתפקידים וארגונים שונים. אם נסתכל על עצמנו נבין מה חשוב לנו, לחברים, לסובבים, להורים ועוד. נראה כיצד אנשים עם עוגנים שונים מסתגלים בהצלחה לעבודה חדשה, בעוד אחרים בעלי עוגנים אחרים מתקשים להתמודד עם שינויים. האם ניתן לפתח עוגנים אלו? אני יודע שהתמחות המקצועית, השירות והביטחון הם מאוד משמעותיים עבורי. אם אני בוחן דרכם את התפתחותי לאורך השנים אני יכול להבין למה בחרתי ללכת ולהתמחות בתחום שלי, למה היה לי חשוב למצוא משרה "טובה" והרצון שלי להיות בקשר עם המטופלים, לקחת חלק בפרויקטים חברתיים - בריאותיים ועוד. אין ספק, שמול שינויים רבים אשר מערערים את תחושת הביטחון, אני רואה בהם בשלב ראשון את האיום ופחות את ההזדמנות. לוקח לי זמן לגייס כוחות ולמצוא את הדרך לפעול. אני מרגיש שאני מתחדש כל יום, כשאני מתפעל כל פעם מחדש מול נפלאות הרפואה ובני האנוש. גם זו דרך להלחם בשגרה.. תחשוב על זה?!

 

להשתמע בשנה הבאה,

דני

 

 

 


צור קשר